להלן תיאור פגישה בנושא לימודי, בה רצתה המטופלת לשפר מיומנות החיונית ללימודיה. כמו בפעמים רבות אחרות, למרות שהנושא עליו רצתה לעבוד היה לימודי וקונקרטי ביותר, הסתבר לשתינו כי מאחורי הקושי בלמידה מסתתר נושא רגשי עמוק יותר ובו טיפלנו.
להתגבר על העומס
שירה, סטודנטית, סובלת מליקויי למידה. שירה רצתה לעבוד על נושא של עומס בקריאה. דיברה על כך שתוך זמן קצר מתחילת הקריאה היא מרגישה עמוסה ונאלצת הפסיק לקרוא. בתחילה דיברה על כך שקשה לה לקרוא באנגלית, אך לאחר שהמשכנו לשוחח מעט, הסתבר שהדבר קורה כשהיא קוראת חומר לימודי באופן כללי (גם בעברית). שירה סיפרה שכשהיא קוראת ספר או עיתון להנאתה, אינה נתקלת בקשיים והיא מסוגלת לקרוא יום שלם.
לאחר ששוחחנו מעט על הנושא כדי לבדוק מה היא מרגישה כשהיא קוראת ונכנסת למצב של עומס, כהגדרתה, הסתבר שבתור מישהי שסובלת מלקות למידה, שירה מייחסת חשיבות רבה ללימודים וחשוב לה מאוד להצליח. אולם מתחת לרצון להצליח, הסתתר פחד מכישלון. שירה התפלאה מאוד והפגינה ספקנות רבה שזהו אמנם הנושא לעבודתנו, אולם לאחר שבדקתי עם הגוף, הסתבר שזהו אכן הנושא ושירה הסכימה להמשיך למרות הפקפוק שחשה.
המטרה אותה הגדירה שירה הייתה להיות מסוגלת לקרוא 2 עמודים ברצף, ללא הפסקה.
לאחר שבדקנו עם הגוף, הסתבר שיש לעבוד על אירוע מימי התיכון. שירה סיפרה שרצתה מאוד ללמוד במגמה מסוימת והיה עליה לגשת לבחינת מעבר.
נכנסנו לעבודה בדמיון ושירה סיפרה על הרגשתה לפני בחינת המעבר, כאשר חשה כי חסרה לה אמונה ביכולתה להצליח. היא דיברה מספר פעמים על המגבלה (הדיסלקציה) ועל האופן בו היא מגבילה אותה. שירה כעסה על כך שעליה להתאמץ יותר מכולם וכן הרגישה שאם זה המצב, לכל הפחות מגיע לה להצליח יותר מכולם. היא הרגישה שאינה משלימה עם המגבלה והדבר גרם לה לתחושות עצב ומתח. היא הודתה שלא נעים לה להרגיש מוגבלת, כועסת, עצובה ופוחדת.
בשלב זה שאלתי מה עליה לעשות כדי לשנות זאת. שירה ענתה שהייתה רוצה שהמגבלה לא תהיה, אבל זה לא אפשרי. הדגשתי שהיא נמצאת במקום בדמיון בו הכל אפשרי וכי ביכולתה לעשות כל שעולה בראשה כדי לשנות את ההרגשה. אז אמרה שירה שלמעשה, עליה לשנות את הגישה - לא לראות את הדיסלקציה כמגבלה, אלא פשוט כמשהו שמלווה אותה בלי להפריע. ביקשתי שתשתמש בדימוי כלשהו ואז אמרה שירה שאם קודם לכן דמיינה את המגבלה בתור אבן שתקועה באמצע נהר ומפריעה לזרימה, היא בוחרת להחליף את הדימוי לתמונה של לווייתן גדול ולידו שוחה דגיג קטן. הדגיג לא מפריע ללווייתן ושניהם שוחים לאותו כיוון. היא הרגישה טוב להיות הלווייתן עם הדגיג הקטן שמלווה אותו, הרגישה ביטחון, כאילו היכולת שלה חסרת גבולות, כל האפשרויות פתוחות בפניה והיא יכולה לשחות לכל מקום אליו יוביל אותה לבה. בשלב הזה סיימנו את העבודה בדמיון. אחר כך שוחחנו מעט ושירה יכלה לראות כיצד התפיסה שלה את הדיסלקציה משפיעה על חייה כאן ועכשיו.
בעדכון לאחר זמן מה דיווחה שירה כי מטרת פגישתנו הושגה וכי היא מצליחה לקרוא חומר לימודי ברצף.
לקריאת תיאורי מקרה נוספים בתחום הגופני.
© כל הזכויות שמורות לאיריס אבידור