להלן מספר תיאורי פגישות בהן המטופלים הגיעו עם תלונה "גופנית". אני כותבת "גופנית" כיוון שלמרות שהתחושות היו גופניות, הסתבר שיש רובד עמוק יותר - רובד רגשי - ששיחק תפקיד חשוב בנושא והשפיע על המתרחש בגופם.

תחושות קהות

נילי, בת 41, נשואה ואם לשניים, הגיעה אליי עם תלונה על מעין "הירדמויות" באזורי גוף שונים (בעיקר בפנים ובידיים). כשדיברנו על כך קצת אמרה שהיא מרגישה כאילו היא "מתחספסת".

בבדיקה הסתבר שתחושות אלה קשורות למאורע שהיה בגיל 7. נילי סיפרה שבאותו גיל הייתה מאוהבת לראשונה בחייה. התחלנו בתהליך העבודה בדמיון ונילי דיברה על הצורך להיות מחוברת למישהו אחר, לקבל ממנו אהבה וביטחון ולהרגיש זאת בעוצמות גדולות שמרוממות אותה, אבל אז מרגישה תלויה באותו אדם. במצב זה, היא הרגישה פחד מאוד גדול ומתח שבאו לידי ביטוי בנוקשות באזור הכתפיים, כאילו יש שם מעין קרש שמכווץ אותה אך גם מגן עליה וגורם לכך שפחות תרגיש את הדברים (נשמע מוכר?...). תחושות אלה סירבו להיעלם ונותרו שם בעקשנות. נילי הרגישה שאהבה אצלה תמיד מלווה בכאב וכאשר ניסתה להסיר את הכאב ולהרגיש איך זה לאהוב בלעדיו, מיד עלו התנגדויות כגון, "מה פתאום? לא מגיע לך, בלי כאב זה לא שווה, זו לא באמת אהבה" והתנגדויות נוספות מסוג זה.

בהתאם לדברים שעלו, הצעתי שתנסה למצוא דרך כיצד תוכל בכל זאת לחזק את עצמה ולהיפרד מאותו קרש שמגן עליה אך גם מכווץ אותה ומונע ממנה להרגיש. נילי ניסתה לחזק את עצמה בדרכים שונות, ללא הועיל. לדוגמה, היא ניסתה לדמיין ענן רך שעוטף אותה ומספק את תחושת החום והביטחון שהיא מחפשת, אך עדיין הייתה התנגדות לכך מצד אותם קולות ביקורתיים. לבסוף קיבלה את התחושה שהייתה זקוקה לה והרגיעה אותה מאותו ילד שאהבה – דמיינה כיצד הוא מחבק אותה, מקדיש לה את תשומת הלב שהיא זקוקה לה, וגורם לה להרגיש אהובה.

בשיחה לאחר מכן הבינה נילי כיצד ה"הירדמויות" קשורות לצורך שלה להגן על עצמה מפני רגשות מכאיבים. היא הבינה כי עליה לעשות עבודה עצמית נוספת בעניין.

גלגולו של חיידק

דקלה היא בחורה בשנות השלושים לחייה, הנמצאת בחודש השישי להריונה. בפגישתנו רצתה לעבוד על הכעס שחשה כתוצאה מכך שהתגלה אצלה חיידק בשתן במהלך בדיקה שגרתית במהלך ההריון. הרופא רשם לה אנטיביוטיקה והיה עליה להתחיל לקחתה.

"מדוע את כל כך כועסת?" שאלתי את דקלה. דקלה ענתה שהיא רואה את עצמה בתור בחורה מאוד מודעת לעצמה ומאוד רוחנית. היא מאמינה כי הרגשות משפיעים על הגוף ומתבטאים בסימפטומים שונים. לכן, היא פירשה את הימצאות החיידק בשתן כאות לכך שהזניחה היבט כלשהו בעצמה, כאילו משהו חמק מעינה הבוחנת. היא גם לא הצליחה להבין מהו הדבר, שכן הרגישה מאושרת מאוד במהלך ההריון וגם לא סבלה מהסימפטומים האופיינים של בחילות, הקאות, צרבות וכיו"ב.

שיקפתי לדקלה את הביקורתיות המבצבצת מדבריה ואת הצורך שלה לראות את עצמה בדרך מסוימת. היא הסכימה עמי, אולם עדיין הרגישה כעוסה ומאוכזבת מאוד. "החיידק הזה בשתן בעצם אומר לי שאני לא בעצם מכירה את עצמי", אמרה. "ואם אני לא מכירה את עצמי אז..." שארית המשפט נותרה ללא מענה. "אז מה זה גורם לך להרגיש?" שאלתי. דקלה שתקה לרגע ואז אמרה שזה בעצם מפחיד אותה, כי אז היא בעצם לא יודעת מי היא ולאן היא הולכת. היא החלה לדבר על נושא של בחירת קריירה, תחום בו היא נמצאת בפרשת דרכים ומחפשת למעשה את דרכה. היא דיברה מצד אחד על הפיתוי לחזור לעבודה בטוחה ויציבה כשכירה, אולם מצד שני, עבודה כזו משעממת אותה והיא זקוקה לחופש להמציא ולמצוא את עצמה בתחום אחר.

ככל שהמשכנו לדבר היה זה ברור יותר ויותר שמדובר ברובד עמוק יותר מאשר הקריירה, מדובר ברובד של חרדה קיומית - בצורך של דקלה לדעת לאן פניה מועדות, להרגיש בטוחה בעצמה וביכולותיה. גם דקלה חשה זאת וכאשר בדקנו לבסוף עם הגוף במה מדובר, הגוף אישר שזהו אכן הנושא שלנו.

בבדיקה נוספת היה עלינו לעבוד על אירוע מגיל 4 והתחלנו בעבודה בדמיון.

דקלה עצמה עיניה ותיארה לי את עצמה בגיל 4 - ילדה חמודה וסקרנית שאוהבת לחקור את סביבותיה. היא הייתה למטה בחצר ועסקה בחקר זה של העולם שסביבה. ניסיתי לבדוק מה היא מרגישה והילדה הרגישה נהדר. היא בעצם נמצאה בתוך עולם פנימי עשיר ומלא גירויים ולא היה לה צורך לצאת ממנו. אולם אז התעורר הפחד שלא תצליח לצאת ממנו כלל, שבעצם תיעלם כיוון שלא תצליח ליישם בפועל את מה שלמדה.

דקלה הקטנה הרגישה תחושות אלה באזור הגרון, היה שם מעין נוזל צמיגי בצבע כחול כהה, נוזל זה לא יצא החוצה אלא מילא את גרונה ואת בית הבליעה שלה והגיע עד לאפה. התחושה הייתה לא נעימה ומחניקה ואף הקשתה על הנשימה והיא רצתה לשנותה. ביקשתי מדקלה שתשנה תחושה זו. היא נזקקה לעזרה בכך והביאה לעזרתה את אמה. אמה טפחה על גבה בשעה שדקלה בכתה וצעקה והוציאה החוצה את הנוזל הצמיגי עד שלא נותר דבר.

"ומה יש שם עכשיו?", שאלתי. דקלה הרגישה את הריקנות שבמקום, את החלל שנוצר. זו לא הייתה התחושה הטובה ביותר שהייתה דרושה לה ולכן המשכנו בכך שביקשתי מדקלה לבדוק מה חסר לה ובמה הייתה רוצה למלא את המקום, כיוון שהיה זה ברור שה"ניקיון" שעשינו היה חשוב, אך לא מספיק. הצעתי לדקלה הגדולה לבוא ולשוחח עם דקלה הקטנה, לומר לה דברים שיכולים לעזור לה. הגדולה אמרה לקטנה שאין לה ברירה והיא חייבת לצאת קצת מהעולם הפנימי וניסתה לעודד אותה שהיא יכולה, אולם הקטנה לא שמחה לשמוע דברים אלה ולא ידעה כיצד לעשות זאת.

התחושות בגוף היו תחושות של מתח והיא הרגישה את לבה פועם במהירות, לכן עברנו להתמקד בלב. דקלה ראתה לב אדום שפועם במהירות רבה ומשפיע על כך שכל הגוף מכווץ. היא הוציאה אותו והניחה אותו במיכל מלא מים קרים. הלב האדום קפא והפסיק לפעום. במקומו הכניסה לב רחב בצבע ורוד - לב שיודע לתת ולקבל, שמרגיש ביטחון ושלווה. את הלב הישן השליכה לים ונהנתה מפעולתו של הלב החדש. זו הייתה התחושה הטובה ביותר ובשלב זה סיימנו את העבודה בדמיון.

כשפקחה עיניים הייתה דקלה המומה כיצד הגענו מחיידק בשתן לנושא של ביטחון. הקישור לחייה היה ברור לה היטב: הצורך לשמור על איזון בין סיפוק הצרכים הרגשיים של זמן עם עצמה וחקירת עולמה הפנימי, לבין שמירה על מגע וקשר עם הסביבה. למרות זאת, כשבדקנו עם הגוף הסתבר שעדיין יש משהו נוסף שיש לעשות ולא ניתן לסיים את הפגישה: הצהרת מתח.

הצהרת מתח היא הצהרה הקשורה לנושא העבודה והיא למעשה משפט המתחיל במילים "אני רוצה וסומך על יכולתי ל...", כשהנבדק אמור להשלים את המשפט בניסוח חיובי. דקלה ניסתה לחשוב על משפט כגון "אני רוצה וסומכת על יכולתי להאמין בדרך שלי", אולם כשאמרה אותו שוב הרגישה באי הנוחות המתעוררת בתוכה, כיוון שאינה יודעת מהי הדרך שלה. היא ניסתה "אני רוצה וסומכת על יכולתי להאמין ביכולת שלי" ואז שאלתי אותה מה זה בעצם היכולת שלה, הדרך שלה, מהם דברים אלה. היא הביטה בי מופתעת. "זה אני, להאמין בעצמי". עצם המחשבה על המשפט "אני רוצה וסומכת על יכולתי להאמין בעצמי" עוררה בה דפיקות לב וזה כבר היה סימן לכך שזהו המשפט הנכון ואכן כך היה. ביצענו את התיקון הנוסף שנדרש ודקלה קבעה שתלך להוציא כרטיסי ביקור - זה יהיה מבחינתה הסימן לכך שמשהו השתנה בעקבות פגישתנו.

 

לתיאורי מקרה נוספים בתחום הרגשי.

לתיאורי מקרה נוספים בתחום הלימודי.

לתיאור כללי של מהלך הפגישות בקינסיולוגיה.

 

© כל הזכויות שמורות לאיריס אבידור